דבר תורה

פרק כ"ד בספר ישעיהו, מחולק בין שתי הפטרות של פרשות "עקב" וראה". החלק הראשון של הפרק שייך להפטרת עקב והחלק השני להפטרת ראה.

החלק ששייך להפטרת עקב מדבר כולו על גאולה: "רני עקרה לא ילדה" וכו'. בעצם החלק הזה הוא נבואה על הגאולה שתתקיים בעז"ה.

החלק של הפטרת ראה מתחיל במילים: עניה סוערה לא נוחמה"- מתחיל בחורבן.

ושואלים: מה פתאום עכשיו "עניה סוערה לא נוחמה"? הרי עד עכשיו דיברנו על גאולה! למה פתאום מוזכר החורבן?

את התשובה לכך נבין לפי ההמשך- "הנני מרביץ בפוך אבנייך וייסדתיך בספירים".

בפס' זה מוזכרות שתי אבנים הפוך שהיא הנופך ומייצגת את שבט יהודה בחושן. הספיר- מייצגת את שבט יששכר בחושן.

שבט יהודה מאופיין ע"י הנהגה של חומר ושבט יששכר ע"י הנהגה של רוח.

אז בעצם פרושו של הפס' הוא כזה: "הנני מרביץ בפוך אבנייך=אני אבנה אותך תחילה מהנופך- משבט יהודה שהוא מייצג את החומר, הקמה פיזית של מדינה על הרגליים. ואח"כ- "ייסדתיך בספירים"= אני אבסס אותך סופית, אשלים את כל מה שחסר לך ע"י הספיר, ע"י הרחוניות.

זאת אומרת- הגאולה תגיע בשני שלבים: השלב החומרי- שחייבים אותו ובלעדיו אי אפשר להקים שום דבר חזק- השלד

והשלב הרוחני- השלב שבו יביא אותנו הקב"ה לדרגה רוחנית מספיק גבוהה כדי שנוכל גם לבנות את בית המקדש ולהשלים את הגאולה.

שנזכה להיות ראויים לגאולה שלמה במהרה!

בצפייה לבניין אריאל!

עבור לתוכן העמוד